מה המשותף לכל המילים הללו?
אַבְּרָקָדָבְּרָה, אוֹב, אוֹת, הוקוס-פוֹקוּס, כִּשּׁוּף, לַחַשׁ-נַחַשׁ,
מַגְיָה, מוֹפֵת, מעשׁה כשׁפים, מִקְסָם, פֶּלֶא, קֶסֶם
נכון!
כולן מילים נרדפות לנס – משהו שאין לו הסבר.
ואני, כרגיל, נותנת בהם סימנים
נגד סיכויים.
כשנראה שמשהו לא יכול לקרות אנו קוראים לו נס.
כשאנו פוגשים בחיינו מצבים שאנחנו לא יכולים להסביר,
ואנו מתייגים אותם בראשנו כאירועים חיוביים, נקרא להם נס, פלא
כאשר אין לנו הסבר לתופעה שהתרחשה והיא נתפסת בעניינו כשלילית, לרעתנו
נקרא לה כישוף, הזיה.
ואני רוצה לשפוך אור על המילה הזו.
פעם גם אני חשבתי שאלו ניסים.
עד גיל 43 הייתי בטוחה שאני "מזליסטית"
אני נשואה באושר, בית עם גינה, ילדים שלושה (כמו בשיר שהיה פעם החלום שלי)
משפחה מופלאה, מוקפת חברים, מתפרנסת ממה שאני אוהבת לעשות
אני ממציאה, מפתחת, מתחדשת
אם זה לא מזל.. אז מה כן?!
ואז..
הגיעה תקופה, שכל הטוב הזה הציף בי מחשבות –
אז מה? ככה נראה להגשים חלום?
ומה עכשיו? קופי פייסט על החיים שלי? משנה לשנה? לא מעניין!
אז מה עכשיו?
פגישת ייעוץ עם מנטור מוערך גרמה לי להבין: "את הפסקת לשחק!"
מרוב שהכול טוב ומהחשש שדברים ישתבשו את כבר לא מעזה.
משחקת במגרש שכבר קטן עליך.
ויצאתי למסע של כתיבת הספר "הדרך לארץ הא"ס".
הכתיבה הזו גרמה לי להבין שזה לא מזל ולא נס.
אלא הגישה שלי לחיים, היא זו שיוצרת קסמים.
והיא כל כך חלק ממי שאני, עד שחשבתי שכולם חיים כך,
מתייחסים לחיים כאל מגרש משחקים,
בו אפשר להתנסות ללא פחד, להעז, להחליף מתקנים,
לשתף פעולה עם אחרים, לעתים ליפול ולקבל מכה ושוב לקום,
וכך להרחיב את נקודת המבט ולהמשיך להתפתח תוך כדי משחק.
במהלך כתיבת הספר הבנתי שהשליחות שלי היא
ללמד, להראות, להוביל, להנחות ולהדריך
את מי שרוצה לחיות חיים מלאים,
את מי שרוצה להכניס הנאה, עניין ומעורבות לכל פן בחיים:
לעבוד, ללמד, ללמוד, לקבל החלטות, לפתור בעיות, לגדל ילדים…
ואת מי שרוצה להגשים, להצליח וליצור נסים, נגד כל הסיכויים.
כמו למשל: לקנות בית ללא משכנתא לאחר עשור של מגורים בבית רעוע,
ואפילו ללא סכום התחלתי שיספיק לקבל משכנתא,
או לסיים בהצלחה פרויקט מימון המונים שיומיים קודם לכן היה במרחק אלפי שקלים מייעודו.

אז איך מייצרים ניסים?
צעד ראשון – לאפשר
הצעד הראשון הוא פשוט לאפשר להם.
בסדנאות שאני מנחה אני מדגימה באופן ויזואלי,
איך הופכים "אי אפשר" ל"איך אפשר?"
תוספת של אות אחת וסימן שאלה
הופכות שלילה קטגורית של כל אפשרות
לשאלה פתוחה שמזמנת פתרונות.
נדרשת פתיחות כדי ליצור נסים –
היכולת לשאול שאלות במקום לנעול עם סימני קריאה,
היכולת להשאיר את רדאר ההזדמנויות פתוח
והיכולת לראות את החיובי ולהאמין בטוב.
צעד שני – להכיר
הצעד השני הוא להכיר את עצמנו
את הקלפים שקיבלנו ומלווים אותנו מילדותנו
ויכולים לסייע לנו בכל צעד.
בשפה הארגונית החדשה קוראים לזה "עבודה מתוך החוזקות"
ובשפה המשחקית – קלפים מנצחים.
צעד שלישי – לשחק
הצעד השלישי הוא צעד שכבר הזכרתי –
לא להפסיק לשחק.
לא לתת לפחדים, לנסיבות ולכל אותם פרטים קטנים שיוצרים שגרה
לרפות את ידכם בדרך.
לתרגל את הסקרנות, את היצירתיות, את השיתופיות ואת השמחה
שמאפיינים כל משחק טוב
ולהעז לפעול – כי מקסימום זה יצליח.
התקופה האחרונה, תקופה של חוסר וודאות
היא מבחינתי, מעין מאיץ תהליכים,
הגורם לדברים שהיו קורים בכל מקרה
לקרות עכשיו.
אחד הדברים המשמעותיים שקרו לי בתקופת ההאצה הזו היא ההתחברות
התחברות לעצמי (חיבור סך החלקים שאני)
התחברות לאינטואיציה שלי.
וההתחברות הזו מאפשרת לי ליצור עוד ועוד דברים בחיי,
בכל תחומי החיים
את חלקם אני לא יודעת להסביר…
ולכן פעם קראתי להם מזל, קסם או נס
והיום אני יודעת
שהם מתקיימים בזכות התודעה שלנו,
שמשפיעה על הגישה שלנו,
שמייצרת את המציאות שלנו.
ומה אתכם?
אתם מאמינים בניסים?
קורים לכם ניסים מפתיעים?
או שאתם, כמוני יוצרים אותם?!