
דמיינו לכם שאתם עובדים בשוק דגים.
קמים לפני הזריחה כדי לפגוש את הדייגים שעולים מהנמל עם שללם,
מסדרים עשרות דגים טריים על מצע של קרח קפוא ואז מתחילים להגיע הלקוחות,
ואתם חופרים בין גושי הקרח באצבעות קפואות, מנקים את הדג מקרביים חלקלקים ומקשקשים דוקרניים.
וכך שוב ושוב ושוב בכל יום. והריח – גם כשחוזרים הביתה ריח הדגים נדבק לבגדים, לשיער ולידיים.
לי זה לא נשמע כמו עבודת החלומות, ולכם?
ב־Pike Place Fish Market, שוק דגים ותיק בסיאטל, כל יום עבודה הוא חגיגה.
העובדים של שוק הדגים קמים מוקדם בבוקר, מסדרים את הדגים על מצע של קרח, מנקים את הקרביים ואם יש צורך גם את הקשקשים, וריח הדגים לא פוסח עליהם, אבל הם מאמינים בפילוספיית FISH!
ולא לחינם.
המודל הזה, שנלמד כבר שנים ארוכות בארגונים ומוסדות חינוך, נולד בדיוק שם – בפייק פלייס, בשוק הדגים.
מהי פילוסופיית FISH?
בשנת 1997, ג'ון כריסטנסן, מומחה לתרבות ארגונית, ביקר שבשוק הדגים בסיאטל.
הוא חווה את האנרגיה הייחודית ששררה במקום ובהסכמתם של הבעלים והעובדים החליט לצלם סרט על מוכרי הדגים.
ניתוח של הסרט העלה ארבעה ערכים שעומדים בבסיס התנהלות המקום
והופכים אותו למקום עבודה שמח, מספק ובלתי נשכח:
- לשחק
- לבחור בגישה חיובית
- לעשות למישהו את היום
- להיות נוכח
בעקבות הסרט הגיע ספר ובעקבותיו סדרת ספרים, ופילוסופיית הדג הפכה להיות כלי בסיסי ליצירת אקלים חיובי בארגונים, עסקים, מוסדות חינוך ואפילו סתם כך, במעגל המשפחתי.
פילוסופיית הדג - נכון לעכשיו
בזמן האחרון הייתי מעורבת ב"בישול משחק" בנושא אושר ארגוני:
"למצוא את הפלוס" , של חברת פלוס – משחק שמטרתו לפתח אושר ארגוני בעולם של שינויים.
המשחק הוא יישום של גישה המתמקדת בחיובי – בחוזקות ובהצלחות, שבאמצעותן ניתן לפתח אווירה חיובית ומעצימה בארגון.
באמצעות המשחק נוצר חיבור בין המשחקים, ויכולת לשוחח ביניהם ולהתמודד טוב יותר עם אתגרים.
האנרגיה עולה ועמה גם המחוברות והביצועים.
ואז "במקרה"… (אתם יודעים שאני לא מאמינה במקריות) התגלגל לידי ספר על פילוסופיית הדג.
במונחים של פיתוח ארגוני, 20 שנה הם נצח ולכן המודל הזה נחשב ל"עתיק", אבל מבחינתי הוא הגיע בול בזמן.
בתחום הדינמי הזה אנשים מחפשים את "הדבר הבא", את מה שיהפוך אותם למובילים, מתקדמים וחדשניים –
ואכן, בעולם משתנה חשוב תמיד להיות עם יד על הדופק,
אבל לפעמים כדאי לעצור לרגע – ולחזור לפשטות – לבחירה באושר, להנאה, למשחק.
בקריאה על פילוסופיית הדג, גיליתי איך המודל הפשוט הזה מקפל בתוכו את כל הדברים שאני עושה ומלמדת,
ושמחתי למצוא את המשחק, שאליו אני כל כך מתחברת, כאחד מארבעת העקרונות.
המשחק כחלק מפילוסופיית הדג
מדי יום מגיעים לפייק פלייס כ־10,000 תיירים.
בהתחשב בכך שמדובר בשוק מקומי, המספר הוא בלתי נתפס.
הם לא באים לשם כדי לקנות דגים, אם כי בשוק הזה הדגים איכותיים וטריים במיוחד, אלא כדי לצפות ב"מונגרס" – מוכרי הדגים, שמשחקים מסירות ב"דגים מעופפים", תוך כדי שירת שירי עידוד ומשעשעים את עצמם ואת הקהל בלהטוטים.
חדוות המשחק היא זו שמושכת אלפי תיירים למקום שהוא הרבה יותר מחנות דגים.
כמשחקולוגית ארגונית, אני רואה מדי יום איך חדוות המשחק יכולה להפוך את מקום העבודה למקום ייחודי, שכיף להגיע אליו, לשפר את יחסי־האנוש, לגבש ובעיקר, ליצור מוטיבציה פנימית, שמשפיעה במעגלים הולכים ומתרחבים על השירות, התוצרים ושורת הרווחים.
כשמשתמשים בכלי המישחוק, נוצרים, כמו בעת משחק, מרחב בטוח לניסוי וטעיה, שיתוף פעולה, תחרות שבאה ממקום טוב ותחושת זרימה שמנטרלת את השפעת הזמן והנסיבות.
מישחוק בארגונים הוא תהליך שדורש חשיבה מעמיקה ובחירה מושכלת של כלי משחק מתאימים,
ויחד עם זאת השינוי מתחיל בגמישות מחשבתית ובבחינה מחדש של דפוסי חשיבה והתנהגות.
לא תמיד היה שוק הדגים של פייק פלייס מקום שוקק חיים כפי שהוא עכשיו.
בשנת 1986 הגיע הבעלים – ג'ון יוקוימה לסף פשיטת רגל ונפגש עם המאמן העסקי ג'ים ברגקוויסט.
בעקבות האימון, ישב צוות העובדים לשיחה, שבעקבותיה הציבו מטרה – להיות world famous.
את המטרה הזו, כמו בכל תכנית עסקית, הם פרטו ליעדים ופעולות.
לזרוק זה לזה דגים מצדו האחד של הדלפק לצדו השני ולהזהיר את הלקוחות מפני דגים מעופפים, לא היה מעשה נקודתי, אלא תוצר של אסטרטגיה אישית ועסקית: לבחור ליהנות ולשחק.
הבחירה בהנאה ובמשחק נתפסת כחלק ממעגל ההחלטות האישיות, אבל היא יכולה להיות החלטה עסקית וארגונית.
ולראייה, קצת אחרי שוק הדגים בסיאטל הוקם מקום העבודה המבוקש ביותר בעולם, שההנאה והמשחק תופסים חלק משמעותי מהמצע התעסוקתי שלו.
אתם וודאי יודעים לאיזה חברה אני מתכוונת.
בשבוע הבא אתייחס לחלק השני בפילוסופיית הדג – הבחירה בגישה חיובית בראי הפיתוח הארגוני.