#3 פיתוח יצירתיות לארגונים
האם ארכימדס היה פרודוקטיבי?
האם בטלה היא האויבת המושבעת של היצרנות?
ומה עושים ארגונים שמשלבים יצרנות עם יצירתיות?
מסקרן אתכם? בואו נתחיל:
קודם כל, מהי פרודוקטיביות?
פרודוקטיביות, או בעברית, יצרנות, היא מילה שקשורה לפריון –
להפקה מקסימלית של תוצרים איכותיים בזמן מינימלי.
המדד של פרודוקטיביות הוא פשוט: כמה תוצרים אנחנו מייצרים, כמה זמן זה לוקח, ואיך אנחנו יכולים להגדיל את התפוקה. כאשר המשוואה היא: פרודוקטיביות גבוהה = הצלחה.
כשהגישה היבשה הזו הופכת לתרבות ארגונית, המסקנות הן ש…
רגעים של חוסר מעש, בזבוז זמן וטעויות הם כישלונות.
אבל מה עושים כאשר התוצרים הנדרשים בעולם העבודה החדש כוללים רעיונות חדשניים, שינויים, התאמה מתמדת למציאות של חוסר וודאות?
האם המדד הוא כמות הרעיונות החדשים האיכותיים שמפיקים בזמן מוגדר?
האם אפשר להפיק רעיונות או לפתור בעיות "לפי הזמנה"?
מובן שישנן דרכים לפיתוח יצירתיות ולהפקת יותר רעיונות יצירתיים
(מוזמנים לקרוא את המאמר הקודם, על סדנת "מהישרדות ליצירתיות")
אבל בגדול – כדי ליצור רעיונות חדשניים ולפתור בעיות, צריך לגייס את כל מה שנחשב ל"כישלון" –
זמן פנוי לבהייה בחלל ומרחב מוגן להתנסויות, לטעויות ולחוסר ודאות.
קחו לדוגמה את ארכימדס…

כולם מכירים את הביטוי של ארכימדס "אאורקה" (מצאתי!)
כשהוא גילה איך למדוד נפח של עצם באמצעות השקעתו בנוזל.
את החוק הזה לא גילה ארכימדס כשהוא יושב ליד שולחן העבודה שלו, מעיין בדוחות האחרונים על הפרודוקטיביות של מתמטיקאים ופיזיקאים ביוון העתיקה, ומנסה להפיק ממוחו העייף כמה רעיונות חדשים כדי לעמוד בדד-ליין.
הוא גילה אותו באמבטיה (או למעשה בבית מרחץ ציבורי)
כי גם אצל ארכימדס, כמו אצל כולנו, לפעמים הפתרונות הכי טובים נולדים במקלחת,
כשבכלל לא חושבים על הבעיות או מנסים לפתור אותן.
וגם מחקרית, אנחנו פותרים בעיות בצורה הטובה ביותר אחרי שוויתרנו על המאמץ לפצח אותן – כשנותנים למוח שלנו לנדוד (וזהו רק מחקר אחד מרבים המדבר בשבחי הבטלה).
לא רק ארכימדס.
גם איינשטיין, חובב השייט, נהג להפליג בלי תוכנית ובלי תכלית, כדי לחשוב.
השייט הלא פרודוקטיבי הזה (איינשטיין לא ממש הצטיין בתחום) היה אחד מהתורמים לפיתוח תורת היחסות.
אפילו סטיב ג'ובס יצא לטיול של שבעה חודשים בהודו לפני שהתיישב במוסך ביתו והקים את אפל, וגם מאוחר יותר היה ידוע בטיולים הארוכים שלו שמתוכם נולדו רעיונות חדשים.
מדוע זמן פנוי חשוב כל כך לפיתוח יצירתיות?
זמן פנוי מאפשר למוח לנוח – כשאנחנו לא ממוקדים במשימה ספציפית, המוח מעבד מידע ויוצר הקשרים חדשים. והקשרים חדשים הם משאב הליבה של היצירתיות.
כשאנחנו לא עסוקים בעשייה בלתי פוסקת, אנחנו מאפשרים למוח שלנו לנדוד ולגלות אפשרויות חדשות – הפעילות הזו נקראת חשיבה מסתעפת.
כשאנחנו עסוקים בפעילות הפגתית (ולא, ישיבה מול המסך או גלילה אינסופית בנייד לא נחשבות לפעילות הפגתית) אנחנו מפחיתים לחץ. ההפוגה מאפשרת לרעיונות חדשים לצוף.
ולא פחות חשוב: בטלה ובהייה בחלל מגבירות את הריכוז, ולאחר מכן אנחנו חוזרים לעבוד מרוכזים יותר.
ומעבר לכל החיוביות שזמן פנוי מייצר, יש גם את הכאב – השעמום.
והוא כואב במיוחד בעידן הנוכחי, שבו אנחנו מורגלים כל-כך לגירויים בלתי פוסקים עד ששריר השעמום והתסכול שלנו ממש מנוון. וחבל – כי השעמום הוא אבי ההמצאה.
כשאנחנו לא יכולים לסבול את תחושת הריק שהשעמום מייצר, נולדים לנו רעיונות חדשניים ומופלאים.
איך זה קשור לארגונים?
בעולם העבודה של המאה ה-21, כולם כבר יודעים עד כמה חשובות המיומנויות של חשיבה יצירתית ויכולת לפתור בעיות. כמעט כל ארגון מעוניין להכניס חדשנות לעשייה, כי ברור שהתאמה גמישה לעולם משתנה, היא קריטית להישרדות, שלא לדבר על מובילות.
ועדיין, אחוז נכבד מהארגונים לא תופס את החדשנות והיצירתיות, כחלק מהפעילות היומיומית, אלא מקים מחלקות ייעודיות או תפקידים ייעודיים לקידום חדשנות, ובכך, מייצר הפרדה מלאכותית בין יצירתיות לעבודה שוטפת.
שילוב של יצירתיות ביומיום הארגוני דורש חשיבה חדשה ומדדים חדשים להצלחה.
הארגונים המובילים בתחום החדשנות בעולם, מגדירים מדדים של "פרודוקטיביות חדשה"
שכוללים גם ניהול זמן שונה, מתוך הבנה ש"הזמן המבוזבז" הוא משאב שמוביל ליצרנות יצירתית.
גוגל היא כמובן הדוגמה הראשונה שעולה כשחושבים על ארגונים כאלה, מכיוון שהיא מאפשרת לעובדים להקדיש 20% מזמנם לפרויקטים אישיים.
אבל לרשימה הזו ניתן להכניס גם את חברת 3M שהולכת בעקבות גוגל בתחום הפרויקטים האישיים, את פיקסר, שמעודדת טעויות בתהליך היצירה, ואת ספוטיפיי, שעובדת לפי מודל Squad – מודל של צוותים קטנים ומגוונים בעלי גמישות רבה בניהול הזמן ואוטונומיה בקבלת ההחלטות.

הפרודוקטיביות החדשה כוללת:
- איזון בין תפוקה לחדשנות: מדידת הצלחה לא רק על פי כמות התוצרים, אלא גם על פי איכותם החדשנית.
- זמן ל"בהייה": הכרה בערך של זמן חשיבה ורפלקציה כחלק אינטגרלי מתהליך העבודה.
- למידה מטעויות: ראיית טעויות וניסיונות כושלים כחלק חיוני מתהליך היצירה והשיפור.
- גמישות: יצירת סביבת עבודה שמאפשרת גמישות בזמנים ובשיטות עבודה.
- רב-תחומיות: עידוד חשיבה מחוץ לקופסה ושילוב רעיונות מתחומים שונים.
- משחקיות: שילוב אלמנטים של משחק ויצירתיות בתהליכי עבודה.
- מדדי הצלחה מגוונים: הערכת עובדים לא רק על פי תפוקה כמותית, אלא גם על פי תרומתם ליצירתיות ולחדשנות.
- זמן להתנסות: הקצאת זמן ומשאבים לניסויים ורעיונות חדשים, גם אם אינם מניבים תוצאות מיידיות.
- תרבות של שיתופיות: עידוד שיתוף רעיונות ושיתוף פעולה בין עובדים ומחלקות.
- איזון עבודה-חיים: הכרה בכך שיצירתיות יכולה לנבוע גם מחוויות מחוץ לשעות העבודה.
הקשר בין יצרנות, יצירתיות ומשחוק
כמשחקולוגית, כשאני מגיעה לארגונים, אני מתאימה את הפתרונות והרעיונות שאני מציעה לתוצאות הרצויות שנובעות מהצורך של הארגון עצמו.
ישנם ארגונים שמעוניינים בפעילות רווחה – פעילות קלילה, מגבשת שיש בה ערך מוסף אבל המטרה העיקרית שלה היא שיהיה לעובדים כיף, כמו למשל חדר בריחה ברוח הפסיכולוגיה החיובית. גם לפעילויות האלה יש ערך מוסף של פעילות הפגתית, של זמן פנוי, שעוזרים למוח לנוח, למחשבות לטייל ולרעיונות חדשים לצוץ.
ישנם ארגונים שרוצים להגביר את הפרודוקטיביות באמצעות משחוק, וגם זה אפשרי:
תחרות, תגים, פרסים ועוד אלמנטים משחקיים, מייצרים מוטיבציה, מגבירים את המעורבות ומעלים את התפוקה.
וישנה הרמה העמוקה יותר של המשחוק, כמעודד יצירתיות וחדשנות, כמלווה תהליך שינוי.
ברמה הזו אני מכניסה אלמנטים וכלים משחקיים לתהליכים מוכרים, כדי להגמיש את החשיבה, לאפשר לטעות בלי לחשוש, להתנסות, לשתף וליצור.
כאן נכנס אותו "זמן מבוזבז" שכל-כך הרבה אנשים בארגונים עדיין חוששים ממנו,
ואכן,לעתים, תהליך משחקי אכן איטי יותר – אבל הוא מייצר הטמעה עמוקה לאורך זמן.
האתגר של שילוב יצירתיות ופרודוקטיביות בארגונים הוא מורכב, אך חיוני להצלחה בעולם העסקי המודרני.
כמשחקולוגית, אני רואה את הפוטנציאל העצום שיש למשחוק בגישור על הפער הזה. באמצעות כלים משחקיים, ניתן ליצור סביבת עבודה המעודדת חשיבה יצירתית לצד יעילות, מאפשרת "זמן מבוזבז" פורה, ומטפחת תרבות של חדשנות מתמדת.
האתגר הוא למצוא את האיזון הנכון – לא לוותר על הפרודוקטיביות, אך גם לא לדכא או למדר את היצירתיות. בסופו של דבר, ארגונים שמצליחים לשלב בין השניים, יהיו אלה שמובילים את המשק.
רוצים להוסיף שעות של פנאי יצירתי לארגון? דברו אתי