בי-כורים – משחק חדש נולד לכבוד חג השבועות
"איך שיר נולד
כמו הצחוק
זה מתחיל מבפנים
ומתגלגל החוצה"
כולנו מכירים את השיר הזה, שכתב יונתן גפן ז"ל, ומתאר תהליך של יצירה.
איך הרעיון נולד בפנים ומתגלגל כלפי חוץ.
גם משחק מתחיל ברעיון,
אבל לפני שהוא ממשיך להתפתח מבפנים,
הוא צריך לצאת החוצה
ולזהות את "מגרש המשחקים" –
למי הוא מיועד, מהי המטרה שלו ומהן אפשרויות השימוש בו.

האם כל מי שאוהב לשחק יכול להמציא משחק?
כשלמדתי בתואר ראשון לחינוך יצירתי, השתתפתי בקורס על ספרי ילדים
בהנחיית הסופרת והמשוררת נורית זרחי.
זכור לי שהיא אמרה שאנשים חושבים שקל לכתוב ספר ילדים – קצר, ילדותי ופשוט
אבל ספר ילדים טוב הוא ספר שפונה גם למי שמקריא אותו – למבוגרים
והמסרים שלו מחלחלים ללב הילדים, שזוכרים אותו גם כשהם מתבגרים.
ובקיצור – לא כל אחד שאוהב ילדים ואוהב לקרוא יכול לכתוב ספר ילדים.
בימים אלה, כשאפשרויות העיצוב וההדפסה כל כך מגוונות,
כל אחד שאוהב לשחק יכול להוציא לאור משחק,
אבל האם כל משחק הוא משחק?
האם כל חפיסת קלפים יכולה ליצור חיבורים בין חברי צוות בעבודה,
האם כל שעון חול מעודד שיח משפחתי עמוק
או במילים אחרות – מה הופך "משחק" למשחק משמעותי?
כזה שהוא גם מהנה, גם מוסיף קלילות וגם מעשיר בטעם וערך את המפגשים החברתיים?
יש נטייה לחשוב שמשחק, מעצם הגדרתו, הוא "לא רציני"
ולבלבל בין קלילות והנאה לקלות ופשטות.
אבל כדי לתכנן משחק אמיתי נדרש ידע – הבנה של עקרונות המשחק והדינמיקה המשחקית,
או בשפה פשוטה: חשוב לדעת מה גורם לאנשים לרצות לשחק שוב ושוב.
אז אני רוצה לספר לכם על הלידה של המשחק-תינוק החדש שלי (בינתיים…) – בי-כורים
בי-כורים – משחק שיתוף ברוח חג השבועות
כמו שאמרתי – משחק מתחיל ברעיון.
הרעיון שלי היה ליצור משחק חדש ורענן לחג השבועות –
לקחת פירות וירקות, ובהשראת התכונות שלהם לכתוב שאלות שיתוף.
פשוט, לא?
מסתבר שלא כל-כך.
כמו שכבר אמרתי – רעיונות הם הבסיס לכל יצירה
אבל כשמדובר במשחק – אי אפשר להסתפק ברעיון.
צריך להבין למי המשחק מיועד, מה המטרה שלו – ה"למה" שלו, מתי משחקים בו ואיך.

למי?
כולם מכירים אותי כמשחקולוגית ארגונית, מפתחת משחקים בהתאמה אישית לצרכי הארגון –
ימי אוריינטציה, כנסים משמעותיים או הטמעת נהלים וערכים.
אלה תמיד פרויקטים "גדולים" עם השפעה על הרבה אנשים לטווח ארוך,
אבל יש באמתחתי משחקי קופסה, שגם להם יש תפקיד בהתפתחות העובד בתוך הארגון –
הם מחזקים את הקשר בין חברי צוות, משפיעים על מחוברות העובד, ובמקרים אחרים – מחברים את משפחות העובדים והלקוחות למותג.
כמשחקולוגית ארגונית –
אני רוצה שמשחקי הקופסה שאני מפתחת יפנו לארגונים.
כבת למשפחה שאוהבת לשחק וכאמא לשלושה מתבגרים –
אני רוצה שהמשחקים שלי יהיו משחקי זמן איכות משפחתי.
כמנהלת קהילות נשים –
אני רוצה שהמשחקים שלי ידברו בשפת ההתפתחות האישית והמקצועית.
למה?
אני רוצה שהמשחקים שלי ייצרו חיבור בין אנשים,
יעוררו אותם למחשבה יצירתית,
יוציאו מהקופסה.
אני רוצה שהם ילמדו להכיר זה את זה טוב יותר בזכות המשחק
וכמובן –
אני רוצה שיהיה להם כיף – שהם יחייכו, יצחקו וישוחחו בנחת.
מתי?
אמנם המשחק הזה צץ לי בראש לקראת שבועות,
אבל הוא יכול להתאים לכל יום בשנה:
להכניס אור וקלילות לישיבות צוות ומפגשים ארגוניים,
לפתוח סדנאות בפעילות של היכרות
ולהביא את ניחוחות הקיץ למפגשים המשפחתיים.
איך?
בכל משחק שאני מפתחת –
תמיד טמונה ההזדמנות לשחק יותר ממשחק אחד.
הצעות ההגשה שאני מצרפת-
שינוי בהוראות ובכללים יכול להפוך כל משחק למשהו חדש.
(כמו משחק התופסת שמשתנה כשמשחקים "תופסת גובה" או "תופסת צבעים")
משחק בי-כורים עבר שלושה גלגולי ניסוח, כדי שהשאלות יתאימו לכל קהלי היעד שחשבתי עליהם
שלושה זוגות עיניים ערניות, קראו את התיאורים והציעו פרשנויות,
בחנו את העיצוב והצבעים וערכו מאות שינויים קטנים עד שהמשחק יצא לאור והצטרף
לחבורת משחקים עם ערך מוסף שאתם יכולים למצוא בחנות (חלק מהם "רק בעונה"):
פתגמוג'י – משחק המשלב פתגמים עבריים ואימוג'ים – ובו 5 הצעות הגשה ועוד רעיונות לשימוש בקלפים לאנשי הוראה והדרכה.
חנוצוות – "חבר" של "בי-כורים" כחלק מסדרת משחקים בהשראת חגים
שיעמומניק – מניפה פיזית של 163 רעיונות לנפנוף השיעמום, ב-14 קטגוריות שונות
מוזמנים לבקר בחנות ולחפש מציאות
ואם יש לכם מטרה ארגונית שאתם רוצים להשיג באמצעות משחק – דברו איתי ונפתח אותו יחד